נייר לבן, עפרון רך וסט שאלות מבית מדרשה של פרופ' עמיה ליבליך היו לנו לנקודת מוצא במסע של לימוד, שיח ויצירה הנעה בין ביוגרפיה אישית לביוגרפיה חברתית.

'נהר החיים' הוא מודל עבודה שפיתחה פרופסור עמיה ליבליך בעבודתה עם קהילות שעברו טראומה. "המטרה," כך היא אומרת, "לאסוף חומר בעל ערך כהיסטוריה מסופרת, למען תיעוד ושימור הזיכרון הקולקטיבי של האירועים והקהילות, ולמען פרסום בינלאומי של תופעות המוסתרות מסיבות רבות ושונות".

עבורנו, 'נהר החיים' היה למודל השראה, הזדמנות לספר וליצור תחנות מרכזיות בסיפורי חיינו כאשר הן מהוות חלק מסיפורה של החברה הישראלית .

נושאים שהובאו אל הקבוצה הציפו סיפורים שתורגמו לקו, צבע וצורה. לנקודות התחלה, אמצע, לעיתים גם סוף. קו משורטט ברצף או במקטעים (קצרים או ארוכים) ומתוכו מתגלים שמות, מקומות וזמנים, מתעוררות שאלות ועולים וצפים זיכרונות, וגם לשכחה היה מקום.

מעשה הלימוד והיצירה התקיימו במסגרת מפגשים בני שלוש שעות כל אחד, אחת לשבועיים לאורך השנה. בין מפגש למפגש נעשתה עבודה אמנותית של כל אחת ואחד במרחב האישי שלו. העבודה הובאה אחר מעשה אל המרחב המשותף – מרחב של אמון ובטחון, כזה שאפשר חשיפה, צחוק וגם דמעות.

תערוכה זו מציגה עבודות בטכניקות שונות שנוצרו מתוך מסע וחוויה אישית של 12 אמניות ואמן אחד. כל אחת ואחד מהם מביא סיפור חיים שונה, ועדיין נקודות המפגש היו רבות מכפי שתיארנו לעצמנו.

יש כאן מעשה אמנות ומעשה סיפור וחוויה המתקיימים בהווה משותף, כזה המזמין ליצור חיכוך, להצית את הדמיון ולפתוח פתח למחשבות חדשות.

בכל העבודות יש הד לביוגרפיה חברתית שתרגיש מוכרת לרבים, אך היא אינה מנוסחת כמסקנה גורפת. חופש הבחירה לראות, כמו גם החופש איך לראות, הוא של המבקרים.

אנחנו יוצרים את הסיפור האישי-חברתי שלנו, סיפור אותו אנו מבקשים להוציא מכותלי בית המדרש ולהביאו אל המרחב הציבורי.

האמנים: אהוד רבין, תמי סואץ, הדסה ולנסי, שלומית חלפי, רינת קישוני, רותי ליאור, אוסי עין דר- נהרי, שלומית בן יון, דורית שכטר, נעה הרכבי, אורה אילון, רותי גוטליב. 

יוסי וסיד, לימור שיפוני, עדי נחשון